הפרות זכויות יוצרים באתרי אינטרנט

ארגונים רבים מנהלים היום את התכנים שלהם ומציעים את המורים שלהם באמצעות אתרי אינטרנט מהוקצעים, יפים ומרהיבים. רבים מהם מהווים כר פורה להפרות של זכויות יוצרים. דיני זכויות יוצרים נועדו לקבוע הסדר שמטרתו הגנה על יצירות, תוך איזון בין אינטרסים שונים, לטובת הציבור. האיזון נדרש בעיקר בין הצורך ביצירת תמריץ הולם ליצירה, בדרך של הענקת זכויות כלכליות ביצירות, לבין הצורך לאפשר לציבור להשתמש ביצירות לשם קידום התרבות והידע, כל זאת תוך שמירה על חופש הביטוי וחופש היצירה, והבטחת תחרות חופשית והוגנת.

חוק זכויות יוצרים[1] והצורך ברישיון לשימוש בזכויות אלה

בהצעת חוק זכויות היוצרים נכתב, כדלקמן:

"דיני זכות יוצרים נועדו לקבוע הסדר שמטרתו הגנה על יצירות, תוך איזון בין אינטרסים שונים, לטובת הציבור. האיזון נדרש בעיקר בין הצורך ביצירת תמריץ הולם ליצירה, בדרך של הענקת זכויות כלכליות ביצירות, לבין הצורך לאפשר לציבור להשתמש ביצירות לשם קידום התרבות והידע, כל זאת תוך שמירה על חופש הביטוי וחופש היצירה, והבטחת תחרות חופשית והוגנת".[2]

חוק זכויות היוצרים[3] (להלן: "החוק") מעניק ליוצר היצירה זכויות שונות ביצירתו. זכויות אלה מוגדרות בסעיף 11 לחוק. כפי שצוין בדברי ההסבר לחוק, ניתן לסווג את הזכויות הניתנות מכוחו גם כ"זכויות כלכליות"[4] (להלן: "הזכויות הכלכליות"). סעיף 4 לחוק מונה את רשימת היצירות הנהנות מהזכויות המוקנות בחוק. יצירות אלה מוגדרות בסעיף 1 לחוק (סעיף הגדרות).

מלבד הזכויות הכלכליות מעניק החוק גם זכות מוסרית ביצירה, המוגדרת בסעיף 46 לחוק. הזכות המוסרית אינה חלק מזכויות היוצרים, והיא יכולה לחול רק על יצירה שיש בה זכות יוצרים.

הזכות המוסרית שונה במהותה מהזכות הכלכלית ומעניקה: "... שתי זכויות משנה: זכות ההורות והזכות לשלמות היצירה"[5]. זכות ההורות משמעה החובה לציין את שם היוצר בהצגת יצירתו. הזכות לשלמות היצירה משמעה הצגת היצירה בשלמותה ולא באופן חלקי שייפגע בה. במסמך זה תידון, בין היתר, השאלה: האם עומדת למרצים הכותבים מסמכים המיועדים ללימוד (לרבות מבחנים ושאלונים) זכות הורות וזכות לשלמות היצירה.

סוגי רשיונות שימוש בזכויות יוצרים: זכויות היוצרים ניתנות להעברה מכוח סעיף 37 לחוק. הסעיף קובע, כי חוזה להעברת זכויות יוצרים חייב להיות חוזה בכתב. בנוסף, קובע הסעיף, כי במסגרת הענקת רישיון לשימוש בזכויות יוצרים ניתן להעניק "רישיון ייחודי" או "רישיון שאינו ייחודי". רישיון ייחודי משמעו: הגבלת הרישיון לזכות מסוימת מכלל זכויות היוצרים שביצירה (סעיף 11 לחוק), רישיון שאינו ייחודי מעניק את כל זכויות היוצרים מכוח החוק. סעיף 37 אף קובע, כי ניתן להעניק רישיון על כל היצירה או על חלקים ממנה (הכל להלן: "מגבלת הרישיון").

שימוש הוגן: על אף מגבלת הרישיון, ישנם מצבים בהם התיר המחוקק הישראלי להשתמש ביצירה גם מבלי לקבל את רשותו של בעל זכויות היוצרים. לשם כך נקבע בסעיף 19 לחוק מנגנון הגנה הקרוי "שימוש הוגן". טענת הגנה זאת קמה שעה שנעשה שימוש הוגן ביצירה. שימוש המסווג כשימוש הוגן לא ייחשב לשימוש המפר זכויות היוצרים. הסעיף מונה ארבע אמות מידה לפיהן תבחן שאלת "הוגנות השימוש", כפי שיורחב להלן. יצויין, כי ביהמ"ש העליון מפרש את הגנת השימוש ההוגן בצורה מצומצמת והיקף השימוש בה מוגבל[6].

ה"שימוש ההוגן":

בסעיף 19 לחוק מוגדרת הגנת השימוש ההוגן, במסגרתה התיר המחוקק שימוש ביצירה המוגנת בזכויות יוצרים, גם בהעדר קבלת היתר מבעל הזכויות. הסעיף קובע, בין היתר, כי שימוש למטרות מחקר ולימוד יכול שייחשב לשימוש הוגן אם יעמוד בתנאים, כדלקמן:

מטרת ואופי השימוש: האם השימוש נעשה למטרות מסחריות ועשיית עושר, ביחס לשימוש זה מציין המשנה לנשיא ביהמ"ש כב' השופט אליעזר ריבלין, בעניין The Football Association Premier League Limited, כדלקמן:

"אמנם, עצם קיומו של שימוש מסחרי אינו שולל את תחולתה של הגנת השימוש ההוגן. אולם מקובל לומר כי ככול שאכן מדובר בשימוש מסחרי, נחלש הטיעון בדבר השימוש ההוגן"[7].

אופי התוכן המוגן: האם התוכן המוגן פורסם בעבר ונעשה בו שימוש זה מכבר. אם כן ייטה ביהמ"ש לראות בשימוש בתוכן כשימוש הוגן.

כמות התוכן המוגן: הכלל המנחה בעת בדיקת עניין זה הינו: ככל שהחלק מהיצירה, בה נעשה השימוש, גדול יותר ,כך ייטה ביהמ"ש לראות בשימוש, שימוש לא הוגן.

השפעת השימוש על השוק הפוטנציאלי וערך היצירה המוגנת: האם השימוש שנעשה ביצירה פונה לאותו קהל שוק והאם התחליף בו נעשה שימוש מבלי לקבל היתר, פוגע ברווח הכלכלי של יוצר התוכן המקורי.

להלן סקירה תמציתית של מס' פסקי דין בהם נדרש בית המשפט לסוגיה בשאלת השימוש ההוגן וזאת על מנת ללמד על התייחסותו של ביהמ"ש לסוגיה:

פס"ד בעניין האוניברסיטה העברית בירושלים[8]- תא סטודנטיאלי אשר היה פעיל באוניברסיטה שכפל יצירה שנמכרה בתחומי האוניברסיטה כמקראה לסטודנטים. ביהמ"ש קבע, לעניין הוגנות השימוש, כי הגנת השימוש ההוגן לא חלה היות שהשימוש לא נעשה למטרות חינוך והוראה. במקרה של פסק דין זה, נדון המקרה בו האוניברסיטה עצמה פרסמה ספרות של מרצים, כולה או חלקה, באמצעות מקראות שחולקו לסטודנטים. עניין זה ראוי לתשומת לב מיוחדת, שכן אפילו במקרה זה, בו הגורם אשר השתמש ביצירות הינו מוסד חינוכי-לימודי, נקבע כי השימוש לא נעשה למטרות חינוך והוראה. מפרשייה זו, ניתן, כפי הנראה, להסיק, בזהירות הראויה, כי אין נפקות לאמצעי/כלי בו משתמש סטודנט לקרוא חומרים המוגנים בזכויות יוצרים, מקום בו השימוש לא נעשה למטרות חינוך והוראה. אם שכפול מקראות על ידי המוסד החינוכי עצמו, לא נחשב לשימוש הוגן, לבטח קריאת חומרים מוגנים באתר אינטרנט, ללא רשיון שימוש, לרבות באזור האישי שחשוף לסטודנט עצמו, עשויים להחשב כהפרה, באשר האזור האישי לא בהכרח משמש רק למטרות חינוך והוראה.

בפרשת פורגס[9] נדונה שאלת הוגנות השימוש ביחס לאתר בית ספר, אשר בו הופיעו תמונות מוגנות בזכויות יוצרים, שחלקם אף הועלו לאתר במסגרת חיבורי תלמידים. ביהמ"ש קבע, כי חלה הגנת השימוש ההוגן, שכן השימוש שנעשה היה למטרות חינוכיות ולימודיות. כמו כן נקבע, כי השימוש לא היה למטרות מסחריות כלכליות.

בפרשת גבאי[10] העתיק הנתבע מצגות מהאתר של התובעים לאתר של משרד האוצר. המדינה נתבעה גם היא בהקשר להפרת זכויות היוצרים. המדינה טענה להגנת השימוש ההוגן, וציינה, כי השימוש במצגות נעשה לצרכים לימודיים, לצורך המחשת אופן הרחבת ההשכלה והידע, שהוצגו ע"י מוסד חינוך מסויים, לצרכים שלטענתם לא היה מסחרי. במקרה זה נפסק, כי לא קמה הגנת השימוש ההוגן: "מקום בו מועלית מצגת לאתר אינטרנט כללי שבינו לבין חינוך אין ולא כלום אין המדובר במוסד חינוך; אין המדובר בהוראה מחקר, לימוד עצמי או כל דבר אחר"[11].

אחריות בעל/מנהל אתר אינטרנט לתכנים המועלים בו

סעיף 11 לחוק המגדיר מהי זכות יוצרים ביצירה קובע, בין היתר, בסעיף 11(5), כי זכות יוצרים כוללת גם את הזכות להעמיד את היצירה לרשות הציבור. סעיף 15 לחוק מגדיר מהי העמדת יצירה לרשות הציבור. קריאת דברי ההסבר להצעת החוק מעלה, כי קביעת הזכות להעמדת היצירה לרשות הציבור, כחלק מזכויות יוצרים, מטרתה להגן על זכויות היוצר שעה שיצירתו עומדת לרשות גולשי רשת האינטרנט.[12] כפי שעולה מלשון החוק ודברי ההסבר לו, העמדה של תכנים באתר אינטרנט היא זכות השמורה לבעל זכויות היוצרים.

הכלל המנחה בפסיקה הישראלית, אשר תואם גם את הלך הרוח בפסיקה הבינלאומית[13], הוא, כי בעליו/מנהלו של אתר אינטרנט נושא באחריות לכל תוכן האתר לרבות תוכן פוגעני ולא חוקי. על בעליו של אתר מוטלת האחריות לכלול באתר שלו מנגנון "התראה והסרה"[14].

מנגנון "התראה והסרה" פועל באופן הבא: עת מרגיש בעל זכויות, כי נפגעו זכויות היוצרים שלו כתוצאה מתוכן שהועלה לאתר, בעל הזכויות משגר למנהל/בעל האתר התראה על הפגיעה לכאורה, ומנהל/בעלי האתר מחויב לפעול תוך זמן סביר להגיב לפנייה. אם לא יעשה כן, ובדיעבד תברר טענתו של בעל הזכויות כנכונה, יישא בעל/מנהל האתר באחריות.[15]

האחריות על כלל תכני האתר, לרבות על תכנים שהועלו על ידי משתמשי האתר יכול שתוטל על בעלי האתר, גם מכוח האחריות התורמת או האחריות השילוחית:

אחריות תורמת: דוקטרינת ההפרה התורמת נדונה בפרשת האוניברסיטה העברית[16], ומתייחסת למצב בו צד ביצע הפרה וצד אחר מסייע או תורם בדרך כלשהי להפרה.

אחריות שילוחית: מתייחסת למצב בו קיימת שליטה והשפעה על פעולות אשר מכוחן קמה אחריות שילוחית.

סיכום

תכליתו של החוק הינה, מחד: לשמר את גלגלי היצירה המניעים את המפעל האנושי, באמצעות מתן זכויות יוצרים המגנים על יציר כפיו של היוצר, על צורתו, שלמותו ועל הזכויות הנובעות ממנו, וכך לעודד המשך היצירה. מאידך: לאפשר לכלל הציבור ליהנות, ללמוד ולהשתמש בפרי עמלו של היוצר בדרך הוגנת.

בחינת סוגיית השימוש ההוגן תהיה לגופו של עניין. התכלית העיקרית העומדת בעת הכרעה בעניין שימוש הוגן[17] בכל הקשור לשימוש לצרכים לימודיים/חינוכיים, היא איזון אינטרסים בין טובת הציבור לידע וחינוך, לבין האינטרסים הכלכליים של יוצר היצירה. תכלית זו היא שמנחה את בית המשפט בהפעלת השיקולים, ולכן בכל מקרה יישומם של השיקולים ישתנה.

מסמך זה מוגן בזכויות יוצרים. אין להשתמש בו, להעתיק אותו, לצלם אותו. האמור מתייחס לחלקו של המסמך או כולו.

[1] חוק זכויות יוצרים, תשס"ח-2007.

[2] הצעת חוק זכויות יוצרים , התשס"ה 2005, ה"ח 196.

[3] לעיל, ה"ש 1.

[4] המושג "זכויות כלכליות" מתייחס להיבט הקנייני ביצירה ומופיע בדברי ההסבר להצעת החוק, ראו לעיל. וכן בפסיקה ובספרות ראו: תמיר אפורי חוק זכויות יוצרים, 39 (יהודית ידלין עורכת, תשע"ב-2012); ע"א 513/89 Interlego נ' Exin-Lines, 160 פ"ד מח(4) 133.

[5] תמיר אפורי, לעיל ה"ש 4, בע"מ 40.

[6] שם, בעמ' 18.

[7] עא 9183/09 The Football Association Premier League Limited נ' פלוני 1, 20 (פורסם בנבו 2012)

[8] ע"א 5977/07 האוניברסיטה העברית בירושלים נ' בית שוקן להוצאת ספרים (פורסם בנבו 2011).

[9] ת"א (י-ם) 8211-09 דן פורגס נ' בית חינוך תיכון גליל מערבי (פורסם בנבו 2011).

[10] ת"א 5792-09 גבאי ואח' נ' החשב הכללי משרד האוצר ואח' (פורסם בנבו 2012).

[11] שם, בעמ' 16.

[12] שם.

[13] ת.א (מרכז) 567-08-09 א.ל.י.ס נ' רוטר .נט (פורסם בנבו 2009); בעניין זה ראו גם פרשת האוניברסיטה העברית, לעיל ה"ש 25.

[14] מנגנון "התראה והסרה" פותח במסגרת המאבק בטוקבקים פוגעניים בפרשת בורוכוב- ת"א (כפ"ס) 7830/00 בורוכוב נ' פורן (פורסם בנבו 2002).

[15] פרשת א.ל.י.ס לעיל ה"ש 31; בעניין זה ראו גם ת.א 41022/04 "על השולחן" נ' אורט ישראל (פורסם בנבו 2007).

[16] לעיל, ה"ש 25.